החלטה בתיק ת"א 1374-08

התובע מבקש לפסול את חוות-דעתו של מומחה בית-המשפט. הנתבע מתנגד לכך. הצד השלישי לא הגיב לבקשה; אף לא הוגשה תשובת התובע לתגובת הנתבע במועד שנקצב לכך בהחלטה מיום 21.2.2012.

א.   ההליך והצדדים לו

1.      התובע הגיש נגד הנתבע תובענה לפיצוי נזקי-גוף, לגביהם נטען שנגרמו לו בשל תקיפת התובע על-ידי הנתבע באירוע שהתרחש ביום 26.6.2002 (להלן האירוע). מומחה מטעם התובע זיכה אותו בנכות רפואית משוקללת בשיעור 23% לצמיתות בשל טנטון תמידי באוזן ימין, ליקוי שמיעה, סחרחורות וחוסר שיווי משקל; הנכות יוחסה על-ידי מומחה התובע לאירוע (להלן חוו"ד התובע).

2.      התובע נבדק על-ידי מומחה מטעם הנתבע. הלה קבע שלתובע נכות רפואית בשיעור 5% שאינה נובעת מן האירוע ומקורה במצבו הרפואי של התובע שקדם לו (להלן חוו"ד הנתבע).

3.      על-פי שתי החלטות מיום 30.11.2010 מונה ד"ר נתן שלמקוביץ כמומחה רפואי מטעם בית-המשפט שאינו מכריע באופן שלבעלי-הדין הותר להסתמך על חוות-הדעת שהוגשו מטעמם. בחוות-דעת מיום 21.8.2011 קבע מומחה בית-המשפט, בתום פרק הדיון, כך: " לסיכום: חבלת ראש שאינה מוגדרת כ'קשה' ע"פ הקריטריונים המקובלים לגרימת ירידה בשמיעה, בירור המתחיל למעלה משנה לאחר החבלה, חוסר התאמה בין התלונות לב. השמיעה, חוסר התאמה בין חלקים שונים בבדיקות השמיעה השונות, 'דינאמיקה' של הטבה בחלק מהבדיקות ופער גדול בין תוצאות בדיקות השמיעה ההתנהגותיות לאלה האובייקטיביות - אינן מאפשרות לי להמליץ על אחוזי נכות בגין פגיעה במערכת השמיעה ו/או שיווי המשקל". 

4.      התובע הפנה למומחה בית-המשפט שאלות הבהרה על-אודות חוות-הדעת. בתשובותיו עמד המומחה על מסקנותיו בחוות-הדעת תוך מתן תשובה לשאלות שהופנו אליו. בקשת התובע להורות על הפניית התובע לבדיקות שמיעה חוזרות נדחתה בהחלטה מיום 12.2.2012 על-יסוד חוות-דעתו של מומחה בית-המשפט ותשובותיו לשאלות ההבהרה.

5.      על-רקע הדברים הללו הוגשה הבקשה שלפני.

ב.    דיון והכרעה

דין הבקשה להידחות; היא אינה מגלה עילה לפסילת חוות-דעתו של מומחה בית-המשפט.

1.      מומחה שמונה מטעם בית-המשפט משמש כידו הארוכה של בית-המשפט ותפקידו לסייע לשופט היושב בדין לרדת לחקר האמת [רע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(4) 673, 676 (2002)]. מכוח תפקידו חב המומחה חובת נאמנות לבית-המשפט ולבעלי-הדין [רע"א 10895/08 גולן נ' דלאל (טרם פורסם, 23.4.2009)].

2.      מומחה בית-המשפט מוחזק כמי שינהג באופן מקצועי ויעשה את מלאכתו נאמנה [רע"א 5611/07 פישר-לינצקי נ' קופ"ח של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י (טרם פורסם, 21.10.2007)]. מדובר בחזקה עובדתית ניתנת לסתירה ועל המבקש לסטות ממנה רובץ הנטל להוכיח טענתו. הנחת המוצא היא שהמומחה פעל בהגינות ובתום-לב. על כן תיפסל חוות-דעת של מומחה בית-המשפט רק בנסיבות חריגות ומטעמים מהותיים וכבדי-משקל, אם עלול להיגרם לאחד הצדדים עיוות-דין או כאשר נהיר וגלוי שהמומחה פעל בחוסר תום-לב. חשש בעלמא למשוא פנים אינו מספיק; רק אפשרות ממשית ואובייקטיבית לכך שדבק במומחה רבב יכולה להצדיק את פסילתו [ע"א 8129/06 פרץ נ' עיריית ירושלים-הוועדה המקומית לתכנון ובניה בפסקה 31 (טרם פורסם, 27.10.2009)].

3.      אמת מידה מחמירה הוחלה גם באשר לאפשרות קיומה של טעות בחוות-הדעת. לא כל שגגה או תקלה שנפלה בה מקימה עילה לפסילתה [רע"א 2273/99 ויצמן נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 23.5.1999); רע"א 6116/97 שוחט נ' ציון חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 28.11.1997)]. על-מנת שתידחה חוות-דעת שנתן מומחה בית-המשפט יש להראות שהמומחה שגה במסקנותיו שגיאה גסה עד כדי כך שבית-המשפט, חרף היותו חסר מומחיות בתחום הרלוונטי, שוכנע שחוות-הדעת מופרכת [ע"א 323/85 מדינת ישראל נ' מזרחי, פ"ד לט(4) 185, 190-189 (1985); ע"א 605/88 תבורי - בית חרושת למשקאות קלים בע"מ נ' מעינות הגליל המערבי סוכנויות (1979) בע"מ, פ"ד מה(2) 1, 11 (1991)].

4.      עוד נקבע שיש לנהוג זהירות יתרה בבקשה להעברת מומחה בית-משפט מתפקידו בעת שזו מוגשת לאחר שהמומחה כבר נתן את חוות-הדעת וכאשר יש בתוצאותיה כדי להשפיע על שיקוליו של בעל-הדין המבקש את פסילתו [רע"א 4144/06 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' גרינשטיין (טרם פורסם, 3.7.2006)].

5.      במקרה דנן אינה מתקיימת איזו מן העילות להעברת מומחה בית-המשפט מתפקידו או לפסילת חוות-דעתו. עילות כאלה אף לא נטענו בבקשה שלפני. טרונייתו של התובע נעוצה בכך שמסקנותיו של מומחה בית-המשפט אינן מתיישבות, כך לטענתו, עם חוות-הדעת שהגישו הצדדים. טענה כזו אינה מקימה עילת פסלות ביחס למומחה וחוות-דעתו. ודוק: מומחה התובע קבע שלתובע נותרה נכות משמעותית שמקורה באירוע; מומחה הנתבע סבר שלתובע נכות בשיעור נמוך שאינה קשורה לאירוע; ואילו מומחה בית-המשפט בא לכלל דעה שאין בנמצא נכות שניתן לייחס לאירוע. בכך הכריע מומחה בית-המשפט מניה וביה בין חוות-הדעת שהיו מונחות לפניו ולא מצאתי יסוד לטענת התובע בדבר היעדר התייחסות נדרשת לכך בחוות-דעתו. הדברים ברורים ונובעים מקריאת חוות-דעתו של מומחה בית-המשפט כשהיא לעצמה ולא כל שכן מעיון בכל שלוש חוות-הדעת שהוגשו לתיק בית-המשפט.

6.      מלוא טענות התובע הן לגופה של חוות-דעת מומחה בית-המשפט והתשובות שנתן במענה לשאלות ההבהרה. טענות כאלה, מקומן להתברר במסגרת פסק-הדין והן אינן מצדיקות העברה של מומחה מתפקידו או פסילת חוות-דעתו [בר"ע (חי') 3016/08 זייצב נ' דוחובני והאסמכתאות שם (טרם פורסם, 26.2.2008)]. נוכח האמור לעיל אף אין יסוד לבקשת התובע כי בית-המשפט יורה למומחה לתקן את חוות-דעתו באופן שזו תכריע בין חוות-דעת הצדדים; חוות-הדעת ברורה ואינה טעונה תיקון או השלמה. אשר לבקשת התובע להפנותו לבדיקת שמיעה נוספת, בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 12.2.2012 ואין מקום להידרש אליה בשנית.

ג.    סיכומם של דברים

1.       אני דוחה אפוא את הבקשה על כל ראשיה.

2.       התובע ישלם לנתבע את הוצאות הבקשה בסך כולל של 3,000 ש"ח שתחולנה ללא קשר לתוצאות ההליך, תוך 30 יום מעת המצאת ההחלטה. סכום שלא ישולם במועדו ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן ההחלטה עד יום התשלום בפועל. משלא הוגשה תגובת הצד השלישי איני עושה צו להוצאות לטובתו.

3.       בשל הגשת הבקשה לא הוגשו תחשיבי נזק במועד שנקצב לכך בהחלטה קודמת ובוטל דיון שנועד ליום 27.2.2012 [החלטה מיום 21.2.2012]. הוצאות ביטול הדיון תובאנה בחשבון בעת מתן פסק-הדין בתום ההליך.